שמי אביב ליבוביץ, פסיכולוג ומרצה. מילדות חייתי עם לקות ראייה ושמיעה ועם מציאות שלא תמיד ידעה כיצד לפגוש אותי. לא פעם אנשים קיבלו החלטות על היכולת שלי עוד לפני ששאלו אותי מה אני מסוגל לעשות. לצד הקשיים פגשתי גם אנשים שהקשיבו, האמינו בי ואפשרו לי לנסות, לטעות ולמצוא את הדרך שלי.
החוויות האלה לימדו אותי עד כמה גדול ההבדל בין להגדיר אדם מבחוץ לבין לנסות להבין אותו מבפנים. הן גם הובילו אותי לפסיכולוגיה ולעבודה עם בני נוער ומבוגרים המתמודדים עם קושי, שינוי, חוסר ודאות או תחושת תקיעות.
בליווי ובהרצאות שלי אני משלב הקשבה, ידע פסיכולוגי, ניסיון חיים וכלים מעשיים. איני מנסה לתקן אנשים או לומר להם מה הם אמורים להרגיש. המטרה היא להבין יחד מה קורה, לזהות אפשרויות ולבנות דרך שמתאימה לאדם ולקצב שלו.
מילדות חייתי עם לקות ראייה ושמיעה ועם מציאות שלא תמיד ידעה כיצד לפגוש אותי. התחלתי בגן לחינוך מיוחד, נתקלתי בהתנגדות למעבר לחינוך הרגיל ובהמשך איבדתי את ראייתי בעקבות היפרדות רשתית. במשך השנים היו רגעים שבהם אנשים ראו קודם את המגבלה, ורק אחר כך אם בכלל את האדם שמאחוריה.
לא פעם התקבלו החלטות על היכולת שלי עוד לפני ששאלו אותי מה אני מסוגל לעשות. לצד הקשיים פגשתי גם אנשים שהקשיבו, האמינו בי ואפשרו לי לנסות, לטעות ולמצוא את הדרך שלי. כך למדתי עד כמה גדול ההבדל בין להגדיר אדם מבחוץ לבין לנסות להבין אותו מבפנים.
החוויה הזאת אינה שייכת רק לאנשים עם מוגבלות. כמעט כל אדם מכיר את התחושה שרואים בו תווית, טעות, כישלון או תקופה קשה במקום לפגוש את האדם השלם.
בחרתי בפסיכולוגיה לא מפני שהחיים נתנו לי את כל התשובות, אלא מפני שהם לימדו אותי כמה חשוב לשאול את השאלות הנכונות: מה האדם שמולי מרגיש וחושב? מה מעכב אותו ומה מסייע לו? אילו דפוסים חוזרים בחייו? מה חשוב לו באמת? ואילו אפשרויות הוא עדיין אינו מצליח לראות?
השאלות האלה הובילו אותי ללימודי פסיכולוגיה ובהמשך לעבודה עם בני נוער ומבוגרים המתמודדים עם קושי, שינוי, חוסר ודאות, עומס רגשי ותחושת תקיעות.
ברגעים קשים אין צורך לעשות הכול נכון. הטיפים הבאים אינם רשימת דרישות, אלא אפשרויות שאפשר לנסות, בכל פעם צעד אחד. אין צורך ליישם את כל הטיפים בבת אחת. אפשר לבחור רעיון אחד שמתאים לרגע הזה. לפעמים פעולה קטנה אחת היא התחלה של שינוי משמעותי.
לפני שאתם מציעים עצה, בדקו מה הילד או המתבגר צריך מכם כרגע. לפעמים עצם ההקשבה מורידה את תחושת הבדידות ומאפשרת להתחיל לחשוב. אפשר לומר: "אתה רוצה שאקשיב, שאחשוב איתך או שאעזור לך לפעול?" נסו היום: בפעם הבאה שהוא משתף, המתינו מספר שניות לפני שאתם מציעים פתרון.
מותר לכעוס, לפחד, להיעלב או להיות מתוסכלים. לצד קבלת הרגש, אפשר להציב גבול ברור ומכבד לדרך שבה מבטאים אותו. אפשר לומר: "אני מבין שאתה כועס. מותר לכעוס, אבל אי אפשר לפגוע או לצעוק על אחרים." נסו היום: נסחו מראש משפט אחד שמכיר ברגש ומבהיר את הגבול.
תוויות כמו "עצלן", "בעייתי" או "חסר אחריות" עלולות להפוך אירוע נקודתי להגדרה של הזהות. עדיף לתאר את ההתנהגות ואת השפעתה. אפשר לומר: במקום "אתה עצלן", אמרו: "ראיתי שהמשימה לא הוכנה. בוא נבין מה הקשה עליך." נסו היום: החליפו תווית אחת בתיאור עובדתי של המצב.
גם כשקשה להבין מה בדיוק מרגישים, אפשר להתחיל ממשפט קצר. השיחה אינה חייבת להתחיל בסיפור מסודר או במילים הנכונות. אפשר לומר: "קשה לי", "אני מבולבל" או "אני צריך שמישהו יהיה איתי". נסו היום: בחרו משפט אחד שיכול לעזור לכם להתחיל לדבר.
גם כשקשה להבין מה בדיוק מרגישים, אפשר להתחיל ממשפט קצר. השיחה אינה חייבת להתחיל בסיפור מסודר או במילים הנכונות. אפשר לומר: "קשה לי", "אני מבולבל" או "אני צריך שמישהו יהיה איתי". נסו היום: בחרו משפט אחד שיכול לעזור לכם להתחיל לדבר.
גם כאשר קשה לשתף, אפשר להתחיל מאדם אחד וממשפט אחד. זה יכול להיות הורה, בן משפחה, מורה, יועץ או איש מקצוע. אפשר לומר: "אני לא יודע איך להסביר הכול, אבל אני צריך לדבר איתך." נסו היום: כתבו לעצמכם את שמו של אדם אחד שאליו תוכלו לפנות.
טעות, כישלון או תקופה קשה הם חלק מהסיפור שלכם, אבל הם אינם כל הסיפור ואינם קובעים מי תהיו בהמשך. אפשר לומר: במקום "אני כישלון", נסו לומר: "משהו לא הצליח לי הפעם, ואני עדיין יכול להבין מה קרה ומה לעשות מכאן." נסו היום: החליפו משפט אחד שמגדיר אתכם במשפט שמתאר את המצב.
אין צורך לחכות עד שהכול יתפרק. ככל שמדברים על הקושי מוקדם יותר, קל יותר להבין אותו ולמצוא תמיכה מתאימה. אפשר לומר: "אני לא בטוח מה אני צריך, אבל אני יודע שקשה לי לבד." נסו היום: בחרו דרך אחת לבקש עזרה: שיחה, הודעה או פנייה לאיש מקצוע. אין צורך ליישם את כל הטיפים בבת אחת. אפשר לבחור רעיון אחד שמתאים לרגע הזה. לפעמים פעולה קטנה אחת היא התחלה של שינוי משמעותי.
