יש תקופות שבהן החיים מרגישים כמו חדר המתנה. אנחנו קמים,

יש רגע שהורה יכול לזכור הרבה זמן. לא בגלל מה

השעה מאוחרת. הילדה נכנסת הביתה, זורקת את התיק ואומרת שאף

יש עסקה שילדים עושים לפעמים עם העולם בלי לחתום עליה:

מחשבות שלא תמיד מספרים לאף אחד. הן מופיעות בלילה, בדרך

השעה 01:17 בלילה. העבודה להגשה פתוחה על המחשב. יש כותרת,

אפשר להתחיל בניסוי קטן: מחר בבוקר ננסה להיות עצמאיים לגמרי.

לפעמים אתה לא נשבר בגלל האבחנה, הפציעה או המוגבלות עצמה.

בהתחלה כולם שם. הודעות, טלפונים, ביקורים. שואלים איך עבר הניתוח?

אתה יושב מול המראיין. בידיו קורות החיים שלך: ניסיון, השכלה,