מתי אני אחזור לעצמי? אולי אני כבר כאן
יש תקופות שבהן החיים מרגישים כמו חדר המתנה. אנחנו קמים, עובדים, עונים להודעות ואפילו צוחקים, אבל בפנים נשאר משפט קטן: עוד לא. עוד לא חזרתי לעצמי. כשהשיקום ייגמר, כשהחרדה תרד, כשהפרידה תפסיק לכאוב, אז החיים שלי באמת יתחילו. חדר המתנה הוא מקום מוזר. אפשר לשבת בו שעה או שעתיים, אבל לא מסדרים אותו כמו בית. […]
הילד שלי לא מספר לי כלום
יש רגע שהורה יכול לזכור הרבה זמן. לא בגלל מה שקרה, אלא בגלל הדרך שבה גילה: הודעה מהמורה, טלפון מהורה אחר או אח שפלט משפט. פתאום מתברר שזה נמשך כבר שבועיים, והילד לא אמר דבר. החבר הכי טוב הפסיק לדבר איתו. היא בוכה בבית הספר. הוא הסתבך במסיבה. אתם שואלים את עצמכם איך לא ידעתם, […]
הילד שלי אומר שכולם נגדו, מה עושים?
השעה מאוחרת. הילדה נכנסת הביתה, זורקת את התיק ואומרת שאף אחת לא רוצה אותה. או שהבן יושב מולכם, מביט ברצפה ואומר: כולם נגדי. אין לי אף אחד. הראש של ההורה מחפש מיד איך לתקן. להזכיר חברים, להסביר שיש אנשים שאוהבים, להוכיח שזה לא באמת כולם. לפעמים יוצא לנו לומר שהוא מגזים. אנחנו רוצים להרגיע, אבל […]
עשיתי הכול נכון אז למה זה עדיין קרה?
יש עסקה שילדים עושים לפעמים עם העולם בלי לחתום עליה: אני אעשה את מה שצריך, ואתה תשמור עליי. אני אלמד ואצליח. אהיה חברה טובה ולא יעזבו אותי. אקשיב לרופאים והגוף שלי יהיה בסדר. יש משהו מרגיע בעולם כזה. נדמה שלחיים יש הוראות הפעלה: עושים דבר אחד ומקבלים את התוצאה שהובטחה. ואז מגיע רגע שבו זה […]
אם הייתי עושה משהו אחרת, אולי זה לא היה קורה
מחשבות שלא תמיד מספרים לאף אחד. הן מופיעות בלילה, בדרך לבית הספר או דווקא כשנדמה שכולם כבר המשיכו הלאה: אולי זה בגללי. אולי אם הייתי: שותק, מתקשרת בזמן, חבר טוב יותר או ילד פחות קשה בבית, הכול היה נגמר אחרת. לפעמים אף אחד לא מאשים אותנו. אנחנו עושים את זה לבד. הראש חוזר לאותו רגע […]
למה אני דוחה הכול גם כשחשוב לי להצליח
השעה 01:17 בלילה. העבודה להגשה פתוחה על המחשב. יש כותרת, אולי משפט ראשון, וזהו. התוכנית הייתה להתחיל את המשימה ב20.00. אבל קודם היה צריך לאכול, ואז לבדוק הודעה. סרטון אחד הפך לעוד סרטון, ופתאום אפילו לסדר את החדר נראה דחוף. עכשיו כבר מאוחר, והמשפט מגיע: מה הבעיה שלי? הרי היה זמן. ידעתם על העבודה. אפילו […]
עצמאות היא לא לעשות הכול לבד
אפשר להתחיל בניסוי קטן: מחר בבוקר ננסה להיות עצמאיים לגמרי. לא נדליק חשמל שמישהו אחר ייצר, לא נפתח ברז שחובר למערכת שמישהו בנה, ולא נאכל לחם שלא גידלנו בעצמנו את החיטה שממנה נאפה. בתוך כמה דקות יתברר שאף אחד מאיתנו לא באמת חי בלי עזרה. אנחנו נשענים על אנשים, כלים וידע בכל יום. פשוט התרגלנו […]
למה צריך להוכיח או לבקש שוב ושוב
לפעמים אתה לא נשבר בגלל האבחנה, הפציעה או המוגבלות עצמה. אתה נשבר בגלל עוד שיחה. עוד נציג שהעביר את הפנייה, עוד אדם שמציע פתרון בלי לשאול אם הוא עוזר, עוד פעם שבה צריך להסביר למה ענף בגובה הראש אינו סתם ענף כשאי אפשר לראות אותו מרחוק. בהתחלה אתה מסביר בסבלנות. אחר כך שוב. ואז מגיע […]
שיקום אחרי פציעה, כשהעולם ממשיך הלאה
בהתחלה כולם שם. הודעות, טלפונים, ביקורים. שואלים איך עבר הניתוח? מה אמר הרופא? ומתי מתחיל השיקום? כל צעד קטן הופך לאירוע: עוד תנועה שחזרה, עוד מטר שהצלחת ללכת, עוד פעולה שעשית לבד. ואז, בהדרגה, משהו משתנה בעולם שמסביבך. החברים חוזרים לעבודה ולעניינים שלהם. החדשות מתחלפות. השיחות כבר לא מתחילות תמיד בשאלה איך אתה מרגיש? אתה […]
חזרה לעבודה אחרי פציעה
אתה יושב מול המראיין. בידיו קורות החיים שלך: ניסיון, השכלה, יכולות ושנים של עבודה. ואז נדמה שמשהו משתנה בחדר. אולי הוא רואה את הקביים, אולי שומע על הפציעה, ואולי המוגבלות אינה נראית, אבל אתה יודע שתצטרך לדבר על התאמה שתאפשר לך לעבוד. הראש מתחיל לעבוד. האם הוא עדיין חושב על הניסיון שלי, או שכבר מחשב […]